בן זלדה ויעקב, נולד בשנת 1927 באוקראינה. בטרם התבגר פרצה מלחמת-העולם השנייה. כבן 14 ברח ממקום מגוריו כדי לא ליפול בידי הנאצים, נדד ממקום למקום עד אשר הצליח להתחבר לקבוצת פרטיזנים ביערות פולסיה, בסביבות פינסק וביצע כמה פעולות חבלה יחד עם חבריו. בסוף המלחמה התגורר בראפאלובקה (ווהלין). בשנת 1944 הצטרף לפלוגת-סריקה שמטרתה היתה לזנב אחר הכנופיות הנאציות שעוד התחבאו ביערות העבותים ואחר ארגוני האוקראינים, גרוריהם של הגרמנים. בפעולות אלו נהרגה כמעט כל פלוגתו ודויד ניצל רק בדרך נס. באותה שנה התקרב לתנועה הציונית ובשנה שלאחריה אירגן בלובלין קבוצת מעפילים שעברה את הגבול והגיעה לרומניה, ומשם באה לאיטליה. בחופי איטליה עסק במשלוחי נשק למען ה"הגנה" בארץ.

בשנת 1946 הגיע דויד לארץ, נתקבל לקיבוץ גינוסר, עבד במשק והיה פעיל ב"הגנה". היה מראשוני החברים שהצטרפו לפלמ"ח. ביום י"ט בטבת תש"ח (1.1.1948) יצא עם כיתת- סיור לוואדי עמוד אשר בשדות גינוסר. הכיתה הותקפה מהמארב על-ידי אנשי כנופיות, דויד נפצע קשה ומת בבית-החולים שוויצר בטבריה, בעת הניתוח. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות בגינוסר.